עזאר בושנק נ. נציב בתי הסוהר - מדינת ישראל 

בבית המשפט העליון
 
רע"ב  5954/08
 
בפני:  
 כבוד השופט י' דנציגר

המבקש:
 עזאר גמאל בושנאק
 
 נ  ג  ד
 
המשיבים:
 1. נציב בתי הסוהר - מדינת ישראל
 2. שירות בתי הסוהר
 3. מפקדת מחוז צפון - הממונה על עבודות שירות
 
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בעע"א 467/08 שניתנה ביום 23.6.2008 ובקשה לעיכוב ביצוע

בשם המבקש:                        עו"ד זיידאן טארק
בשם המשיבים:                      עו"ד ליאורה וייס-בנסקי

החלטה
 
 בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה (כבוד השופט ר' שפירא) מיום 23.6.2008 בעע"א 467/08 וכן בקשה דחופה לעיכוב ביצוע ריצוי מאסר.

1. המבקש הורשע על פי הודאתו באי הגשת דוחות תקופתיים על פי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 ותקנות מס ערך מוסף, התשל"ו-1976. ביום 26.9.2006 גזר בית משפט השלום בקריות על המבקש עונש מאסר בפועל לתקופה של שבעה חודשים. במסגרת ערעור שהגיש המבקש על גזר הדין, הגיעו הצדדים להסדר, אשר אושר על ידי בית המשפט המחוזי, לפיו עונש המאסר בפועל הופחת לתקופה של ששה חודשים, וכן הוסכם כי תוגש חוות דעת של הממונה על עבודות שירות ביחס לאפשרות שהמבקש ירצה את העונש שנגזר עליו בעבודות שירות. ביום 12.4.2008 ובעקבות קבלת חוות דעת הממונה על עבודות שירות, נקבע על ידי בית המשפט המחוזי כי על המבקש להתייצב ביום 25.4.2007 לצורך תחילת ריצוי עבודות השירות שתבוצענה במועצה האזורית משגב.

2. המבקש לא התייצב לתחילת ריצוי עבודות השירות במועד שנקבע, לטענתו בשל בעיות בריאות. לפנים משורת הדין, החליט בית המשפט המחוזי לאפשר למבקש להתייצב לביצוע עבודות השירות ביום 6.5.2007. ריצוי עבודות השירות עוכב על פי החלטתו של בית משפט זה, עקב בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי המבקש, ואשר נדחתה ביום 17.10.2007 (רע"פ 3873/07, כבוד השופט ס' ג'ובראן). נקבע כי על המבקש להתייצב לתחילת ריצוי עבודות השירות ביום 11.11.2007. במועד זה שוב לא התייצב המבקש לריצוי עבודות השירות וגם למחרת לא התייצב בשעה שנקבעה, ורק לאחר שרשם עבודות שירות התקשר אליו, הגיע בשעה 13:30.

3.  ביום 9.12.2007 נערכה למבקש שיחת בירור עם רכז גוש במפקדת מחוז צפון של הממונה על עבודות שירות, מכיוון שמאז תחילת עבודתו איחר מספר פעמים ונעדר ללא אישור המפקח. במהלך השיחה הוזהר המבקש שלא להיעדר ללא אישור ולהגיע בזמן לעבודה. גם לאחר שיחת בירור זו המשיך המבקש לאחר לעבודות השירות. המבקש זומן לשיחת בירור נוספת ביום 23.1.2008 במהלכה זומן המבקש לשימוע, אשר בסופו של דבר נדחה ליום 27.2.2008, והוא הוזהר בחומרה שלא לאחר לעבודות. ביום 11.2.2008 נערכה למבקש שיחת בירור שלישית, מכיוון שהמבקש המשיך להיעדר מן העבודות ולתפקד באופן לקוי, עד שהמעסיק ביקש להפסיק את העסקתו. המבקש הוזהר כי כל היעדרות נוספת או איחור יביאו לכך שיזומן להפסקה מנהלית של העבודות. אך המבקש המשיך במסכת האיחורים וההיעדרויות.

4. לאחר שמיעת טענות המבקש בשימוע שנערך ביום 27.2.2008, הוחלט לאפשר למבקש הזדמנות אחרונה להמשיך בעבודות השירות במקום עבודה חדש. הובהר למבקש כי לא יקבל הזדמנות נוספת, ונקבע לו מועד לשימוע ביום 26.3.2008. המבקש לא התייצב לשימוע שנקבע, ואף לא הודיע כי אינו יכול להגיע אליו. כשהגיע המבקש לעבודות השירות ביום 1.4.2008, הודיע לו המפקח על עבודות שירות כי עבודתו מופסקת, מאחר שלא התייצב לשימוע, וכי הוא צפוי להפסקה מנהלית של העבודות.

5. ביום 7.4.2008, לאור המלצת הממונה על עבודות השירות ומתוקף סמכותו לפי סעיף 51ט(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) החליט נציב בתי הסוהר על הפסקה מנהלית של עבודות השירות והמשך ריצוי עונש המאסר שנגזר על המבקש בבית הסוהר. בעקבות החלטה זו של נציב בתי הסוהר הגיש המבקש לבית המשפט לעניינים מנהליים עתירת אסיר.

6.  בית המשפט לעניינים מנהליים (כבוד השופט ר' שפירא) דחה את עתירתו של המבקש, תוך שהוא מציין:
"התנהגותו של העותר הייתה רוויה באיחורים ואי התייצבויות לעבודה ללא אישור. העותר הוזהר וניתנו לו הזדמנויות, לרבות העברתו למקום עבודה אחר, לבקשתו. כל אלו לא הועילו ולא שיפרו את התנהגותו... ההצטברות מובילה אל המסקנה כי העותר לא משכיל להבין את החובה לרצות את עונשו.
לעותר ניתנה הזדמנות להתייצב לשימוע והוא בחר שלא לעשות כן... בנסיבות אלו, משויתר על זכותו להשמיע טענותיו בפני הרשות המנהלית מנוע הוא מלטעון בפני בית משפט זה לטעות בהחלטותיה.
...
בשים לב למכלול הליקויים שבהתנהגותו, איחוריו הרבים והיעדרויותיו מהעבודה, ובשים לב לאי התייצבותו לשימוע, החלטת הנציב... היא החלטה סבירה ועניינית שהתקבלה מטעמים ראויים ובהתאם לסמכות הנציב."

7.  על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות לערער. לטענת המבקש, אי התייצבותו לשימוע שנקבע לו נבעה ממחלה, טענה הנתמכת, לדבריו, באישורים רפואיים. לטענתו, בית המשפט קמא לא נתן משקל מספיק למסמכים הרפואיים שהוצגו. עוד נטען, כי ההחלטה להפסיק את עבודות השירות אינה סבירה ואינה עניינית. לדברי המבקש, הוא הפגין אחריות, משמעת והתנהגות סבירה ומביע נכונות לעבוד. לדבריו, היעדרותו מעבודות השירות היתה עקב אילוצים ומסיבות מוצדקות, קרי, מחלות שונות. עוד טוען המבקש כי מצבו הסוציאלי קשה ביותר, והוא המפרנס היחיד של אמו האלמנה. לטענתו, נציב בתי הסוהר ובית המשפט קמא לא התחשבו בנתוניו האישיים ובנזק שייגרם לו אם ייקבע כי עליו לרצות את יתרת עונשו במאסר. לדבריו, המשך ריצוי העונש בעבודות שירות יאפשר למבקש לחזור לחיים נורמאליים וכן ישיג את מטרת הענישה.

8. המשיבים מתנגדים לבקשה וסבורים כי דינה להידחות על הסף, שכן לטענתם, הבקשה אינה מעלה כל בעיה משפטית או נושא אחר שחשיבותו כללית, אשר מצדיקים מתן רשות ערעור. גם לגופו של עניין, סבורים המשיבים כי דין הבקשה להידחות. לטענתם, נקודת המוצא הינה כי ריצוי העונש בעבודות שירות הוא פריבילגיה המוענקת לנאשם כחלופה לריצוי מאסרו בכלא, אשר מותנית בכך שהנאשם ייטול על עצמו את האחריות ויבצע כשורה את המוטל עליו. המבקש לא השכיל לנצל את ההזדמנות שניתנה לו, ואף לא את ההזדמנויות החוזרות והנשנות שניתנו לו במהלך התקופה בה עבד בעבודות שירות.

  המשיבים מוסיפים וטוענים כי אישור המחלה שהציג המבקש בגין היעדרותו מהשימוע ביום 26.3.2008 הוצא רק ביום 5.4.2008, כלומר עשרה ימים לאחר מועד השימוע אליו לא הגיע, וארבעה ימים לאחר שנמסר לו כי עבודתו מופסקת. למעלה מכך, אין באישור המחלה כדי להצדיק את העובדה שהמבקש לא יצר קשר עם משרד עבודות השירות כדי לבקש לדחות את מועד השימוע. זאת ועוד, האישורים הרפואיים הומצאו לראשונה עם הגשת העתירה לבית המשפט קמא. עוד טוענים המשיבים, כי משבחר המבקש להתעלם מהליך השימוע, ויתר למעשה על זכותו להשמיע טענותיו בפני הרשות המנהלית, והוא מנוע מלטעון לטעות בהחלטותיה.

 לבסוף, טוענים המשיבים, כי בהתקיים העילה שבסעיף 51ט(א)(1) לחוק העונשין, ונוכח ההזדמנויות הרבות שניתנו למבקש לשנות את דרכיו, הרי שהחלטת נציב בתי הסוהר הינה החלטה סבירה ואף מתחייבת, וודאי שאינה מצדיקה את התערבותו של בית המשפט.

9. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין בקשת רשות הערעור להידחות על הסף, משאין היא מעלה שאלה משפטית או אחרת בעלת חשיבות החורגת מעניינו של המבקש הספציפי. הבקשה נוגעת אך ורק לנסיבותיו האישיות של המבקש, ואין היא מצדיקה מתן רשות ערעור [רע"ב 9181/06 וזנה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.1.2007)].

10. אף לגופו של עניין, אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא ובהחלטת נציב בתי הסוהר. כידוע, ריצוי עונש בדרך של עבירות שירות הינו בבחינת פריבילגיה עונשית, במקום עונש מאסר בפועל שהנידון היה מרצה אלמלא כן [רע"ב 4833/07 חליחל נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 18.6.2007)]. אם נאשם אינו מקבל על עצמו את עול האחריות הנלווה לעבודות השירות, אין ברירה אלא לבטל חלופה עונשית זו [רע"ב 8648/04 הרץ נ' נציב שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 23.9.2004)]. במקרה דנן, אף שכבר ביום הראשון שנקבע להתייצבותו לריצוי עבודות השירות סרח המבקש ולא התייצב, חזרו המשיבים ונתנו לו הזדמנויות רבות, לפנים משורת הדין. אולם, על אף אזהרות חוזרות ונשנות, המשיך המבקש בשלו, הגיע באיחור לעבודות ובחלק מהפעמים כלל לא הגיע. שיאם של דברים היה כאשר לא התייצב לשימוע (השלישי) שנקבע לו, כאשר השימוע עצמו נקבע לאור היעדרויותיו מהעבודה.

  אוסיף ואומר, כי אף אם נתעלם מהעובדה שהאישור הרפואי שהציג המבקש כדי להצדיק את היעדרותו מהשימוע ניתן לו בדיעבד, והוצג רק בבית המשפט קמא, הרי העובדה שבבוקר השימוע או אף לפני כן לא טרח המבקש להתקשר או להודיע בדרך אחרת שאין ביכולתו להגיע לשימוע שנקבע לו מבעוד מועד, מעידה על המבקש כי אינו יודע אחריות מהי.

11. התנהלותו של המבקש, הן ביחס לאופן ריצוין של עבודות השירות והן ביחס לאי-התייצבותו לשימוע, מעידה עליו כי הוא מסרב לקחת על עצמו את האחריות המוטלת עליו כתנאי לריצוי העונש בדרך של עבודות שירות, ומשכך, החלטת נציב בתי הסוהר להורות שאת יתרת עונשו הוא ירצה מאחורי סורג ובריח, אינה חורגת ממתחם הסבירות ואין עילה להתערב בה [השוו: רע"ב 6108/07 חדד נ' הממונה הארצי על עבודות השירות (לא פורסם, 12.7.2007)].

  הבקשה ליתן רשות ערעור נדחית אפוא, ועמה הבקשה לעיכוב ביצוע. על המבקש להתייצב לריצוי עונשו ביום ד' 16.7.2008 בשעה 9:00 בבית המעצר קישון, כפי שנקבע בהחלטתו של בית המשפט קמא.

 ניתנה היום, י"א בתמוז התשס"ח (14.7.2008).